הכרעת דין בתיק ת"פ 3609-12-09

א.      פתח דבר:

הנאשם הואשם בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע (ייבוא סמים) - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), החזקת סם מסוכן שלא כדין - עבירה לפי סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: " פקודת הסמים המסוכנים"), ייבוא סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים, עשיית עסקה בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים, ניסיון לייבא סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 25 לחוק העונשין.

הנאשם הואשם בכתב האישום על כך שבמהלך שנת 2006 קשר הנאשם קשר עם אדם בשם יצחק רחימי (להלן: " רחימי") לייבא סם מסוכן מתורכיה לארצות הברית כשהוא מוסתר במזוודות. במסגרת הקשר טסו הנאשם ורחימי יחד עם סוזן עזיזיאן (להלן: " סוזן"), מכרה של רחימי, ביום 17.12.06 לאיסטנבול. רחימי רכש כרטיסי טיסה עבור השלושה במשרד נסיעות "קרדינל" בת"א, ושילם גם עבור שהייתם באיסטנבול. הנאשם, רחימי וסוזן השתכנו יחדיו בחדר אחד במלון "רומנס" באיסטנבול, וסמוך לאחר הגעתם למלון התקשרו הנאשם ורחימי לאדם ממוצא איראני בשם עלי. הנאשם ביקש מעלי לזרז את הבאת המזוודות, ונקבע כי הנאשם ורחימי יפגשו עם עלי למחרת היום. למחרת נפגשו הנאשם, רחימי ועלי בלובי המלון, רחימי מסר לעלי שקית בה ארבעים אלף דולר, והנאשם ורחימי שוחחו עם עלי אודות המזוודות שהוא אמור להביא להם. בימים לאחר מכן נפגשו הנאשם ורחימי עם עלי מספר פעמים במלון ובמלון אחר, ושוחחו עימו רבות בטלפון בנוגע למזוודות, כאשר הנאשם ורחימי האיצו בעלי להביאן מהר ועלי הבטיח שיעשה כן. ביום 26.12.06 חזרו הנאשם, רחימי וסוזן לישראל מבלי שקיבלו את המזוודות, לאחר שעלי הבטיח להם כי ייצור עימם קשר משהמזוודות תהיינה מוכנות.

בפרט אישום שני הואשם הנאשם בהחזקת סם מסוכן שלא כדין וייבוא סם מסוכן על כך שבמסגרת הקשר דלעיל, ביום 8.3.07 טסו הנאשם, רחימי וסוזן לאיסטנבול לאחר שרחימי רכש עבור שלושתם את כרטיסי הטיסה. בשדה התעופה בישראל מסר רחימי לנאשם חבילת שטרות דולרים וביקש ממנו להסתירה בין בגדיו. השלושה השתכנו באיסטנבול בחדר אחד במלון "דאלאס", ועוד באותו היום יצרו קשר עם עלי ונפגשו עימו במלון. הנאשם ורחימי סיכמו ביניהם כי יימסרו לעלי 20 אלף דולר על מנת לזרז את קבלת המזוודות, ובפגישתם עימו למחרת היום, מסרו לעלי את הסכום האמור. יום לאחר מכן הלכו הנאשם, רחימי וסוזן לסוכנות נסיעות, ורחימי רכש עבור סוזן כרטיס טיסה מתורכיה לאמסטרדם ומשם לניו יורק. הנאשם ורחימי סיכמו כי לאחר עזיבתה של סוזן עם מזוודות הסמים, ימתין הנאשם באיסטנבול עד להגעתן של שתי מזוודות נוספות. בחצות ה-10.3.07 הביא עלי לחדר המלון בו שהו הנאשם, רחימי וסוזן שתי מזוודות אדומות, אשר כל אחת מהן הכילה שתי חבילות ובהן קודאין, מורפין ותבאין במשקל של כ-14 ק"ג. בשעה שתיים לפנות בוקר (11.3.07) ליוו הנאשם ורחימי את סוזן לשדה התעופה באיסטנבול, על המזוודות. רחימי מסר לסוזן כתובת בניו יורק אליה עליה להגיע עם המזוודות. סוכם על הצטרפות רחימי לסוזן בניו יורק בתוך יומיים. הנאשם אמור היה על פי הסיכום להצטרף לאחר קבלת שתי המזוודות הנוספות באיסטנבול. בהמשך, טסה סוזן לאמסטרדם ומשם לניו יורק. בשדה התעופה בניו יורק נתפסו ברשותה שתי חבילות ובהן חומר המכיל קודאין, מורפין ותבאין - במזוודה אחת 7.946 ק"ג ובמזוודה שניה 5.969 ק"ג.

בפרט אישום שלישי הואשם הנאשם בעשיית עסקה בסם מסוכן ובניסיון לייבא סם מסוכן על כך שעובר לחודש ספטמבר 2007, קשרו הנאשם ורחימי קשר לייבא סמים מארה"ב לישראל באמצעות אחרים. השניים פנו לאנשים שונים במטרה להעביר ארצה הסמים ללא ידיעתם. כך למשל, בתחילת חודש ספטמבר 2007 יצר רחימי קשר עם גולצ'ה טורען וסמואל שם טוב - בני זוג המתגוררים בלוס אנג'לס - והציע להם לממן כרטיסי טיסה לישראל בכפוף לכך שיקבלו חבילה בלוס אנג'לס ויעבירו אותה לישראל, רחימי רכש כרטיסי טיסה עבור גולצ'ה וסמואל ליום 8.10.07. בנוסף, רכש רחימי בסוכנות הנסיעות "קרדינל" בת"א, כרטיסי טיסה עבור הנאשם לארה"ב ליום 5.9.07 וכרטיס חזרה ארצה לישראל ליום 11.10.07. ביום 5.9.07 טס הנאשם מישראל דרך פרנקפורט לניו יורק, שם שהה בדירה השייכת לרחימי, וביום 20.9.07 טס מניו יורק ללוס אנג'לס. הנאשם יצר קשר טלפוני ונפגש עם אנשים שונים כדי לקדם את מטרת הקשר. הנאשם ניהל קשר טלפוני רציף עם רחימי לקידום הקשר ולמימושו. בעת שהותו בלוס אנג'לס, ביצע הכנות הדרושות להסתרת הסמים אותם צריך לקבל בתוך תיק בהתאם להנחיות רחימי.

במהלך חג סוכות 2007 ביקר הנאשם את גולצ'ה וסמואל בדירתם בלוס אנג'לס ושוחח עימם על הנסיעה לישראל. הנאשם אמר להם כי ייקח אותם לשדה התעופה וימסור להם שם חבילה עבור רחימי. בהמשך, משהתעורר חשדם, ביטלו גולצ'ה וסמואל את הנסיעה לישראל, והנאשם עדכן את רחימי בדבר. הנאשם ורחימי ניסו למצוא תוכנית חלופית להעברת הסמים מארה"ב לישראל או למכירתם בארה"ב. בהמשך, ביקש רחימי מהנאשם להעביר את הסמים לתורכיה, והנאשם סירב עקב חששו.

ביום 7.10.07 רכש רחימי זוג כרטיסי טיסה מישראל ללוס אנג'לס עבור שני קטינים ישראלים כדי שאלה יטוסו ללוס אנג'לס ויביאו עימם את הסמים לישראל. הנאשם ורחימי סיכמו כי הנאשם ימתין לקטינים בשדה התעופה, ייקח אותם למלון בו הוא שוהה, וימסור להם שם את הסמים. משכך, שינה רחימי את מועד חזרתו של הנאשם ארצה ליום 15.10.07, והנאשם שב ארצה ביום זה משהעברת הסמים על ידי הקטינים לא יצאה אל הפועל.

ב.      פרט אישום ראשון ושני:

עדת התביעה סוזן עזיזיאן - דוידי:

עדותה של סוזן עזיזיאן דוידי הינה יסוד ועיקר בתשתית הראייתית הנטענת על ידי המדינה.

סוזן עזיזיאן נעצרה בנמל התעופה קנדי, ניו יורק, ארה"ב, כשברשותה 2 מזוודות ובהן כ-14 ק"ג סם מסוכן מסוג קודאין, מורפין ותבאין. סוזן נשפטה בבית המשפט המחוזי בניו יורק, הורשעה וביום 30.10.09 נגזר דינה לעשר שנות מאסר בפועל (ראה כתב אישום, הכרעת הדין וגזר הדין - ת/77).

עדותה של סוזן נשמעה בבית משפט באמצעות וידאו קונפרנס מארה"ב לאחר שהוזהרה על ידי ועל ידי עו"ד פול קמפאנה, עוזר התובע המחוזי, במעמד פרקליטתה. סוזן סיפרה בעדותה כי הינה בת 48 שנים, ילידת פרס, עלתה לארץ ישראל בשנת 1979, דוברת עברית ופרסית. סוזן אם לחמישה ילדים - 3 ילדים מתגוררים בקליפורניה ו-2 ילדים בישראל - וסבתא ל-4 נכדים המתגוררים בקליפורניה (עמ' 68, שו' 1-13). סוזן סיפרה בבכי כי הינה שוהה כעת בכלא אריגן מזה כשמונה חודשים, מבלי שזכתה למבקרים, למעט ביקור אחד מהקונסוליה בו לדבריה: " באו, ראו אותי וברחו" (עמ' 68, שו' 16-29). בהמשך, משהוצג לה מכתב ונשאלה מי כתב את המכתב, ציינה סוזן כי הינה מנצלת את זכותה לשתוק לפי התיקון החמישי (עמ' 69, שו' 2-6). העדה ציינה כי הינה שוהה במאסר מזה שלוש שנים ושלושה חודשים, מאז מעצרה ביום 10.3.07. העדה לא רצתה לספר מדוע נעצרה וציינה כי הינה מנצלת את זכותה לפי התיקון החמישי (עמ' 69, שו' 13-14). בהמשך ציינה כי ממשלת ארה"ב האשימה אותה בהברחת סמים (עמ' 70, שו' 1). משנשאלה שאלות נוספות הקפידה לשמור על זכותה שלא להשיב על פי התיקון החמישי. בין לבין ציינה כי הינה מרצה עונש מאסר בן 10 שנים וטרם ניתנה החלטה בערעור שהוגש מטעמה (עמ' 70; עמ' 71, שו' 1-10). העדה אישרה כי סמוך לאחר מעצרה דיברה עם הקונסוליה הישראלית וסיפרה להם כי מצבה הרפואי אינו טוב (חולת לב), ולאחר מעצרה אושפזה למספר ימים (עמ' 71, שו' 11-20). העדה ציינה כי סוהרת בכלא הכתה אותה (עמ' 71, שו' 29-30). משנשאלה האם סיפרה לקונסולים כי הינה חוששת לבתה נטלי בארץ, ניצלה את זכותה לפי התיקון החמישי שלא לענות, אך אישרה כי יש לה בת בשם נטלי. בתה הינה כיום בת 17 שנים, ושהתה בפנימייה בתקופת מעצרה (עמ' 71, שו' 31-34; עמ' 72, שו' 1-5). העדה אישרה לתובעת כי הינה מכירה את השוטרים מומי משולם ואון טובי, ששוחחו עימה במעמד עו"ד מטעמה בשם רשל ברלינר (עמ' 72-74). הובהר לעדה כי אי שיתוף פעולה מצידה עלול להפליל את הנאשם ואת רחימי שכן הגירסה שמסרה בפני השוטר מומי משולם תוגש לבית המשפט (עמ' 75, שו' 1-12). העדה ציינה כי אם הדבר היה תלוי בה היא הייתה מסרבת להעיד (עמ' 73, שו' 18-19). העדה ציינה כי יש לה בן בשם יצחק המתגורר בקליפורניה (עמ' 78, שו' 6-7), והיא הוזמנה לביקור על ידי בנה בחודש ינואר 2007, שכן בנה רצה שתחגוג את יום הולדתה יחד עם ילדיה והוא היה זה ששילם עבור הכרטיסים (עמ' 77, שו' 28-29; עמ' 78, שו' 4-7). העדה הגיעה לארה"ב לביקור למשך שבועיים (עמ' 78, שו' 8-9). בחקירתה הנגדית לסנגורית המשיכה העדה לשמור על זכותה לפי התיקון החמישי. לשאלה האם הזכירה את שם הנאשם בבית המשפט האמריקאי השיבה כי לא נשאלה אודות הנאשם (עמ' 86, שו' 32-34).

דברים שונים מסרה העדה ביום 25.6.08 לחוקרי המשטרה רפ"ק מומי משולם ופקד און טובי ( ת/43).

לדבריה הינה מכירה את יצחק רחימי ואשתו פרזנה מזה כעשרים שנה. החברות בין העדה לפרזנה התהדקה בתקופה בה שהה רחימי בבית הסוהר. בתקופה זו נודע לה מחברתה כי רחימי מתעסק בזהב, לכן נוסע הוא לטורקיה, משם מייבא הוא זהב לאמריקה. בביתם של בני הזוג רחימי הכירה את הנאשם שהוצג לה כגיס של רחימי. באחת ההזדמנויות ביקש ממנה רחימי להעביר זהב לארה"ב, כאשר הוצאות ה"טיול" יהיו על חשבונו. לדבריה, רחימי הסביר כי לו עצמו עבר פלילי, ולכן הוא מעדיף שאת העברת הזהב הגנוב תעביר היא ולא הוא, שכן אם תיתפס מקסימום יהא עליה לשלם קנס והזהב יוחרם. משהסכימה להצעה רכש עבורה רחימי כרטיסי טיסה לטורקיה בסוכנות נסיעות ברח' בן יהודה בת"א. הסוכנת הייתה בחורה "רוסיה". בטורקיה התגוררו היא ורחימי בבית מלון "רומאו" באיסטנבול. בדרכם למלון שוחח רחימי במכשיר טלפון נייד "טוקמן" עם אדם שכונה על ידו "עלי", עימו שוחח בשפה הפרסית. למחרת הייתה עדה להעברת שקית עם כסף ובקבוקי ויסקי לעלי, כשהאחרון מבטיח: " זה יהיה מוכן מחר" ( ת/43 שו' 60). להערכתה רחימי העביר לעלי סכום של 20-30 אלף דולר. בהמשך תיארה סוזן את השיחות בין עלי לרחימי ודחיית העברת המזוודות עם ה"זהב" לידיו של רחימי. רחימי רכש כרטיסים לארה"ב, ורק בסמוך למועד הטיסה, בסביבות השעה אחת עשרה בלילה, הגיע עלי עם שתי מזוודות בצבע כסף למלון, שתי מזוודות גדולות. עלי הגיע למלון במונית והעביר את המזוודות לרחימי. בשדה התעופה רשם רחימי את המזוודות שהועברו לידיו על ידי עלי על שמה. כל אחת מן המזוודות שקלה למעלה מ-40 ק"ג. רחימי והעדה הגיעו לניו יורק דרך אמסטרדם. רחימי מסר לעדה 300 דולר וכרטיס בית מלון בניו יורק. בטיסה לארה"ב השניים לא ישבו במטוס אחד ליד השני, אלא ישבו בנפרד. משנחתו בשדה התעופה רחימי נלקח לחדר צדדי, והיא עברה את ביקורת הדרכונים. בהמשך, שמעה כי קוראים את שמה ברמקול ומבקשים ממנה לגשת לדלפק, ישראלי שנכח במקום תירגם לה כי אחת מהמזוודות הכסופות נשארה באמסטרדם. סוזן מסרה לו את כתובת המלון לבקשתו, והפקיד מסר כי מחר תגיע אליה המזוודה למלון. רחימי הצטרף לסוזן ושאל אותה היכן מזוודה נוספת, וסוזן עדכנה אותו כי מזוודה אחת טרם הגיעה, ותובא למחרת למלון. לדבריה, רחימי היה מוטרד מכך, וסיפר לה כי הוא עוכב מכיוון שהוא מרבה לנסוע. השניים נסעו במונית למלון, רחימי התקשר מהטלפון שלה לעלי ועדכן אותו שהוא הגיע. רחימי התקשר גם לבן אחיו ומסר לו כי הוא נמצא בניו יורק ויגיע תוך מספר ימים ללוס אנג'לס. רחימי שאל את סוזן אם היא רוצה להצטרף אליו ללוס אנג'לס, שכן הוא צריך למסור את המזוודה עם הזהב לאדם בלוס אנג'לס. סוזן סירבה ואמרה כי היא צריכה לחזור ארצה, ורחימי אמר שהוא יפצה אותה ויתן לה כסף ל"בזבוזים", וסוזן הסכימה. סוזן ורחימי הלכו לבקר את קרובי משפחתו של רחימי במנהטן, והאחרון ביקש מהם שיבררו עם שדה התעופה מה עם המזוודה שטרם הגיעה. בערב התקשרו לחדרם מהקבלה ומסרו כי המזוודה הגיעה. רחימי טען כי אינו מרגיש טוב וביקש מסוזן לרדת ולהביא את המזוודה. סוזן הביאה את המזוודה אך הם לא פתחו את המזוודות כלל. למחרת רחימי אמר לסוזן כי עליהם ללכת למועדון חברים בו משחקים קלפים כדי לקחת כסף עבור משלוח זהב קודם שביצע. במועדון פגשו אדם בשם הושאנג, והוא ורחימי הסתודדו בצד ושוחחו בשפה הפרסית. רחימי שאל את הושאנג אם יש לו כסף, וזה השיב כי המצב קשה ושיבוא בפעם הבאה. רחימי טלפן לאדם בשם חוסרו. לאחר שעה משחוסרו הגיע למקום, רחימי הסתודד עימו בפינה, והם הצטרפו לסוזן והושאנג. רחימי רצה להשכיר דירה בניו יורק, ושוחח עם אדם בשם יהודה שיעזור לו בנושא. רחימי אמר ליהודה כי הוא זקוק לדירה לאחסן בה את חפציו ולישון בה כשהוא מגיע לארה"ב פעם בשלושה חודשים, ולמחרת יהודה הגיע למלון ואסף אותם לראות דירה של חבר שלו בברוקלין. רחימי שכר את הדירה ושילם לבעל הדירה ששת אלפים דולר עבור שכירות של שנה. לבקשת רחימי הוחלפה הדלת בדירה לדלת ברזל. למחרת נסעו רחימי וסוזן למנהטן, לאחר שרחימי אמר לסוזן כי צריך לפגוש אדם נוסף בנוגע לזהב. אותו אדם הציג עצמו כדוקטור לכימיה, ולאחר דין ודברים בינו ובין רחימי לגבי זהב, מסר האדם לרחימי שני שיקים על סך עשרים ואחת אלף דולר כל אחד. בבוקר היום אחר כך רחימי נטל את אחת המזוודות הכסופות שקיבלו מעלי, שיכן אותה בחדר ששכר, והזמין לו ולה כרטיסי טיסה ללוס אנג'לס במשרד נסיעות. למחרת טסו סוזן ורחימי ללוס אנג'לס עם המזוודה השנייה שקיבלו מעלי, שדווחה על שם סוזן. השניים לא ישבו אחד ליד השני בטיסה. עם הגיעם ללוס אנג'לס אסף אותם חוסרו, רחימי מסר לו את המזוודה הכסופה, וחוסרו הסיע אותם למוטל ליד בברלי הילס, שם המתין להם אייבי, אחיינו של רחימי. סוזן השתכנה במלון, רחימי הלך יחד עם אחיינו לבית אחיינו וחוסרו הלך לדרכו עם המזוודה. סוזן התקשרה מהטלפון שלה למספר אליו חייג רחימי כשהיה עימה, ושאלה את אייבי היכן רחימי. רחימי שאל אותה בחשש מהיכן יש לה את מספר הטלפון שלו ומדוע התקשרה אליו, וסוזן ביקשה שלא ישכח את הנעלים של ילדיה שנמצאות במזוודה שלו. למחרת היום חוסרו ורחימי לקחו את סוזן לשדה התעופה והיא שבה לישראל לבדה. רחימי שילם לסוזן חמשת אלפים דולר במזומן עבור הנסיעה (שו' 207).

כעבור כחודשיים - שלושה חודשים התקשר רחימי לסוזן וביקש ממנה להצטרף אליו לנסיעה לטורקיה להביא זהב לארה"ב. רחימי אמר לסוזן כי ישלם לה עבור כך חמשת אלפים דולר כשיחזרו לארץ. סוזן הסכימה ורחימי רכש כרטיסי טיסה לטורקיה דרך סוכנות הנסיעות ברח' בן יהודה. סוזן הגיעה לשדה התעופה לבדה ופגשה שם את רחימי שהגיע לבדו. לפתע ראתה סוזן את הנאשם מצטרף אליהם ורחימי אמר לה כי הנאשם נוסע עימם. סוזן לא שאלה מדוע. רחימי וסוזן ישבו יחד בטיסה והנאשם ישב בנפרד. משנחתו בטורקיה לקחו השלושה מונית למלון "רומיאו" (בו היו בפעם הקודמת), והשתכנו יחד בחדר. (על המגעים בין המעורבים לקידום הברחת המזוודות ראה בהמשך בפרק בו יפורטו החיזוקים הקיימים לעדות סוזן). רחימי אמר לעלי מס' פעמים שאם יצטרך כסף נוסף, אזי שעלי יאמר לרזא שייתן עוד כסף לעלי. לאחר הפגישה הלכו הנ"ל לטייל ולאכול, ומשחזרו למלון עלי פנה לדרכו. רחימי והנאשם הלכו לטייל וסוזן נותרה בלובי. בימים לאחר מכן עלי היה מגיע לבית המלון, רחימי, הנאשם וסוזן היו מסתובבים עימו כחצי שעה, ועלי היה "נעלם". לדבריה: " כל יום וכל הזמן היו מתקשרים אליו מה עם המזוודות, וגם כשפגשו אותו. הוא היה אומר להם 'אל תדאגו, הכל יהיה בסדר' " ( ת/43 שו' 225-226). שבוע עבר ועלי לא הביא את המזוודות. " בזמן הזה, מנוצ'הר ויצחק היו מדברים ביניהם בפינה, ואני לא יודעת על מה דיברו" ( ת/43 שו' 227-228). רחימי העביר את השלושה למלון "דאלאס" באיסטנבול, ולדבריה, רחימי והנאשם לא ישנו בחדר, רק היא, והם היו נכנסים מדי פעם למלון. עלי היה מגיע למלון ויושב עם רחימי והנאשם. האחרונים ביקשו ממנו להביא את המזוודות, ועלי השיב כי הזהב לא הגיע מאיראן בגלל השלג ששורר. רחימי שאל את עלי למה הוא אמר לו להגיע לטורקיה, וכי הוא שם כבר עשרה ימים, ועלי מסר כי הוא יביא את המזוודות בעוד יומיים - שלושה. רחימי אמר שהוא רוצה לחזור לישראל, וכי הנאשם וסוזן יישארו בטורקיה בכדי לקבל את המזוודות ולנסוע איתו ועם המזוודות לארה"ב. סוזן סירבה ושבה ארצה עם רחימי והנאשם. טרם עזיבתם עלי אמר לרחימי ולנאשם שיסעו חזרה וכשהמזוודות יהיו מוכנות הוא יתקשר אליהם. רחימי אמר לנאשם כי הוא חושב שעלי נתן את המזוודות למישהו אחר. סוזן הייתה בישראל כשבוע, וטסה ללוס אנג'לס לשבועיים בכרטיס שבנה יצחק רכש לה בכדי שתבקר את נכדיה. משסוזן שהתה בלוס אנג'לס רחימי התקשר אליה ואמר לה שחוסרו ימסור לה חבילה המכילה פלטות של זהב ויהלומים, להביאה ארצה. סוזן השיבה כי היא עם ילדיה ואינה חושבת כי תעשה זאת. בהמשך, חוסרו התקשר אליה (רחימי מסר לו את הטלפון שלה) והזמין אותה לארוחה. סוזן סירבה ואמרה לו כי היא עם ילדיה. משסוזן הייתה בשדה העופה בלוס אנג'לס בדרכה ארצה, חוסרו התקשר אליה שוב וביקש לראותה. סוזן אמרה לו כי היא בשדה התעופה בדרכה ארצה, וחוסרו שאל מדוע היא לא אמרה לו שהיא שבה לישראל. בהמשך, רחימי התקשר אליה ושאל אותה מדוע לא הביאה את הזהב והיהלומים מחוסרו כמו שביקש ממנה, וזו השיבה כי הייתה עם ילדיה וזה לא נעים שתיפגש עם אדם זר. רחימי השיב כי ישלח מישהו אחר להביא לו את החבילה, ולדבריה, נראה היה שרחימי כעס עליה שלא הביאה לו את הזהב, ומאז החל להתנהג אליה באופן שונה והיה פחות נחמד. יום אחד חוסרו התקשר אליה מלוס אנג'לס ואמר לה כי שמע שרחימי השכיר דירה בניו יורק ושאל אותה אם יש לה את הכתובת של הדירה. סוזן השיבה כי אינה יודעת את הכתובת. סוזן סיפרה בנוגע לטיסתה האחרונה בה נעצרה, כי שבוע קודם לכן רחימי התקשר אליה ואמר לה שביום חמישי בשעה שבע בבוקר והוא והנאשם נוסעים לטורקיה שכן עלי אמר להם לבוא. רחימי אמר לסוזן כי ישלם לה כסף בהמשך, שכן עכשיו אין לו כלום. רחימי אמר ששלושתם יטוסו יחד לטורקיה, יקבלו את המזוודות מעלי ויטוסו יחד לארה"ב. בשדה התעופה בישראל רחימי נתן לנאשם כמה חבילות דולרים ואמר לו להחביאן בחליפה שלו. השלושה טסו לטורקיה, ולקחו בשדה התעופה מונית שהסיעה אותם למלון "דאלאס". שלושתם התגוררו באותו חדר, כאשר רחימי והנאשם באו והלכו מהמלון. באותו הערב שמעה סוזן את רחימי אומר לנאשם שעלי למטה, והם ירדו אליו. סוזן לא הצטרפה לפגישה. כששבו לחדר רחימי אמר לנאשם שהוא נתן לעלי בפעם הקודמת ארבעים אלף דולר ועלי לא נתן לו כלום ועכשיו עלי רוצה עוד כסף ואומר שאין לו. " מנוצ'הר אומר ליצחק 'תביא לו כסף, כי אם לא תיתן לו הוא לא יביא לך מזוודה'. יצחק אומר למנוצ'הר שייתן לו עשרים אלף דולר, כי אין לו יותר" ( ת/43 שו' 253-262). למחרת עלי הגיע שוב למלון, ורחימי אמר לנאשם כי עלי למטה. רחימי הכניס עשרים אלף דולר לכיסו ולקח עימו שקית ובה שני בקבוקי וויסקי שקנה בדיוטי פרי בטורקיה. סוזן נשארה בחדר וכעבור שעה רחימי והנאשם שבו לחדר בידיים ריקות. " יצחק אומר למנוצ'הר 'שעכשיו נתתי לו את הכסף, ואני חושב שיביא את המזוודות'. מנוצ'הר אומר ליצחק לא להיות בטוח כי גם בפעם הקודמת הוא עשה קטע כזה" ( ת/43 שו' 264-268). למחרת היום, סוזן הלכה עם רחימי והנאשם לסוכנות נסיעות, ורחימי הזמין לסוזן כרטיס טיסה לאמסטרדם ומשם לניו יורק. רחימי אמר שעלי לא יכול לבוא כי הוא מכין את המזוודות, ואמר לסוזן שהנאשם יבוא אחריה, שכן הוא ממתין לשתי מזוודות נוספות שטרם הגיעו. רחימי אמר לסוזן שהוא שב לישראל ועוד יומיים הוא יגיע לניו יורק. השלושה חזרו למלון, ובשעה שתיים עשרה בלילה עלי הגיע עם שתי מזוודות בצבע אדום לחדר. המזוודות היו סגורות ועלי מסר את המפתח של המזוודות לרחימי. רחימי מסר את המפתח לסוזן, ועלי שם את המזוודות ועזב מהר. סוזן סיפרה כי הייתה לה הרגשה לא טובה, בעיקר מכיוון שעלי הביא את המזוודות וברח. בשעה שתיים לפנות בוקר רחימי והנאשם לקחו את סוזן במונית לשדה התעופה באיסטנבול יחד עם שתי המזוודות האדומות. עם הגיעם לשדה התעופה רחימי והנאשם הוציאו את המזוודות, העבירו אותן במכשיר הבדיקה ושמו אותן על המשקל. רחימי מסר לסוזן פתק ועליו כתובת הדירה בניו יורק ואת המפתח שלה, מסר לה אלף דולר להוצאות ואמר לה להראות את הפתק עם הכתובת לנהג מונית שייקח אותה לדירה. רחימי אמר לסוזן שהוא יצטרף אליה בעוד יומיים לניו יורק, וכי הנאשם יצטרף אליהם לדירה כשיקבל את שתי המזוודות הנוספות. סוזן ציינה, כי כששהו בטורקיה, רחימי אמר לנאשם שהנאשם נוסע עוד יומיים לארה"ב ושילך לקחת את הכסף מהבן אדם. סוזן נסעה לאמסטרדם ומשם לניו יורק ועברה את הבדיקות. לדבריה, היא ניגשה לקחת את מהמזוודות שלה וראתה שהצד פתוח באחת המזוודות. סוזן לקחה את שתי המזוודות יחד עם המזוודה שלה והניחה אותן על הריצפה, והסתכלה על המזוודה הפתוחה. לפתע ניגש אליה איש מכס ושאל אותה מדוע המזוודה פתוחה. כאן תיארה סוזן הבדיקה שהובילה למעצרה ( ת/43 שו' 265-290). לדבריה, היא לא ראתה מה נעשה עם המזוודות, רק נאמר לה "מריחואנה". סוזן הועברה לכלא ובהמשך הועברה לבית חולים שם שהתה חמישה ימים. לאחר כחודשיים - שלושה בהם הייתה במעצר נאמר לה כי באם היא תודה שהסמים שלה היא תקבל כארבע וחצי שנות מאסר ואולי תשתחרר לאחר כשלוש שנים. סוזן סירבה להודות שכן אינה אשמה. עוד נמסר לה כי תילקח למשפט ותהיה צפויה לעונש בין שמונה לעשרים וארבע שנים.

סוזן זיהתה בתמונות שהוצגו לה על ידי קציני המשטרה את רחימי ואת הנאשם ( ת/43 שו' 299-305).

סוזן סיפרה בחקירתה כי ניסתה לדבר עם רחימי לאחר מעצרה והשאירה לו הודעה במשיבון. בהמשך, ביקשה מבנה יצחק שיצור קשר עם רחימי ויבקש ממנו כסף בכדי לשחררה בערבות. רחימי אמר לבנה כי אין לו כסף. סוזן השאירה לרחימי הודעה נוספת במשיבון. כשבעה - שמונה חודשים לאחר מעצרה, דודתה פארוח עשתה לה שיחת ועידה עם רחימי, וסוזן אמרה לו כי הוא הרס לה את החיים. רחימי אמר כי אינו יודע על מה היא מדברת, וסוזן ביקשה ממנו להישבע בילדים שלו. לדבריה, גם לפני הפעם הראשונה שהיא טסה לטורקיה היא השביעה את רחימי בילדים שלו שמדובר בזהב וביהלומים. סוזן לא דיברה בתקופת מעצרה עם הנאשם ( ת/43 שו' 316-317). סוזן ציינה כי פארוח נסעה במיוחד לישראל ונפגשה עם רחימי ושאלה אותו מדוע הוא עשה לה את זה, ורחימי השיב כי ידע שמדובר בזהב. רחימי מסר לפארוח כסף לעזור לסוזן בתשלום לעו"ד אולם היא לא קיבלה את הכסף ( ת/43 שו' 335-337). סוזן סיפרה כי פארוח או בנה ערכו לה שיחת ועידה עם בתה נטלי, וזו סיפרה לה בבכי כי רחימי בא אליה לפנימיה ושאל אותה איפה אמא שלה למה היא ברחה ואיך היא לא מתביישת - שכן רחימי סבר שסוזן ברחה עם המזוודות - ונטלי ענתה לו שאינה יודעת כלום ( ת/43 שו' 365-367). משסוזן נשאלה האם התנהגותו של רחימי במחובר למפגשים עם הנאשם ועלי לא עוררו אצלה חשד כי המדובר בסמים ולא בזהב, וזו השיבה: " הם התנהגו כל כך טבעי שלא היה שום חשש. ליצחק היו הסברים להכל" ( ת/43 שו' 380-384). סוזן סיפרה כי כחודשיים לאחר מעצרה חברה שלה בשם סיגל התקשרה לקונסוליה בניו יורק והתעניינה בשלומה של סוזן. הקונסוליה שלחה לסוזן מכתב לפיו סיגל רוצה לדעת מה עלה בגורלה ובאם היא צריכה עזרה שתתקשר לקונסוליה. סוזן התקשרה לקונסוליה ונענתה על ידי בחורה בשם זהבה שאמרה לה שחברה שלה התעניינה בה. לדבריה: " אמרתי לזהבה שרימו אותי ושיקרו אותי. חשבתי שזה זהב ונתתי שמות של יצחק רחימי ומנוצ'הר לזהבה" ( ת/43 שו' 386-389). זהבה מסרה לסוזן שהיא התקשרה לישראל והם אמרו לה שהם לא מתערבים. בהמשך, סוזן קיבלה איגרת חג שמח מהקונסוליה ושם צוין כי באם היא צריכה דבר מה שתתקשר אליהם. סוזן התקשרה לקונסוליה וענה לה בחור בשם ליאור. סוזן סיפרה את זה לליאור, ובהמשך זהבה וליאור הגיעו לבקרה בכלא. סוזן ציינה: " אני חפה מפשע. לא ידעתי שמדובר בסמים. לא ידעתי שלהביא זהב לפה זה עבירה. אני לא בקטעים האלה. אני יש לי הבית שלי והחיים שלי. הוא ואשתו רימו אותי. פרזנה ויצחק רימו אותי, וגם מנוצ'הר. הם שיחקו אותי משחקים. אני לא מבינה איך יכול להיות שפרזנה לא יודעת את האמת על בעלה. כשהייתי בתורכיה היא הייתה כל הזמן מתקשרת ליצחק ושאלת אותו אם הגיעו המזוודות והוא היה אומר שלא. אני מבקשת שתעזרו לי. אני לא מעשנת ולא משתמשת בסמים" ( ת/43 שו' 396-400).

הנה נא, בעדותה בבית משפט, באמצעות הוידאו קונפרנס, הקפידה סוזן שלא לדבר רעה בעניינו של הנאשם, או ליתר דיוק, דבקה בזכותה שלא למסור דבר, בודאי מהותי, הנוגע לפרשה בגינה נשפטה, נחקרה על ידי קציני המשטרה ונתבקשה להעיד בבית משפט.

לא כך היה במהלך חקירתה על ידי חוקרי משטרת ישראל. סוזן סיפרה בפרוטרוט הקורות אותה בפרשת הסמים וחלקו של הנאשם בה.